קנדיד, או האופטימיות

קנדיד, שגדל בטירה בווסטפליה, לומד ממורהו פנגלוס שהכול מתנהל על הצד הטוב ביותר בטוב שבעולמות האפשריים. הוא מגורש בשל נשיקה לקונגונדה, וחוצה מלחמה, אינקוויזיציה, את רעש האדמה בליסבון ואת מושבות אמריקה. כל אסון מעמיד במבחן את לקח האופטימיות שהוא מוסיף לשנן בלי להאמין בו עד תום. הסיפור בוחן את הרע, את ההשגחה, את העבדות ואת הבלותן של שיטות המתיימרות להסביר הכול. וולטר מתקדם בפרקים קצרים מאוד, שבהם האירוניה באה במקום הוכחה.